חודשים שאני מחכה לשחרר את הבלוג הזה 'מחדש' לאוויר, עם ויז'ן וכוונה של איך הוא צריך להיראות ואיך בדיוק יראה כבר מ- Day 1. לא סיימתי לעצב וגם יש בו כמה דברים שבורים מהיסוד, אבל אני לא אחכה יותר כי פתאום הכתיבה החליטה לצאת היום. וזה חשוב בהרבה.
כבר תקופה ארוכה ששום דבר לא מצליח לגעת בי כמו אסופת שירים שאני חוזר אליהם on and off. הרקע המוזיקלי שלהם לא מפתיע, זה הכיוון אליו הלכתי בכלל בחודשים האחרונים מאז American Water של הסילבר ג'וז הפך לאלבום האהוב עליי לזמנים אלו. אבל זה כן חדש שאני מוצא עצמי רק רוצה לשמוע את אותו השיר שוב ושוב. בקושי אכפת לי מאלבומים חדשים ומוזיקה נוספת, אני רק רוצה לשמוע אותם עוד פעם ועוד פעם.
אני מקווה שיום אחד אוכל לכתוב כאן ברמה אישית יותר שהייתה מאפשרת לי למשל לכתוב כאן את הרקע הלא-מוזיקלי של השירים האלה ולמה דווקא הם יושבים חזק ועמוק בתוך התקופה האחרונה. בינתיים אנסה לתת למוזיקה לדבר בשם עצמי.
You're driving me mad
Got to get back to you, babe
You're the best I ever had
את השיר Magnolia של ג'יי ג'יי קייל מאלבום האווירה הסופר-אפקטיבי Naturally הכרתי בכלל מהקאבר של לוסינדה וויליאמס באלבום הכפול Down where the spirit meets the bone מלפני מספר שנים. עפתי ברמות על הקאבר הזה בזמנו ולא ידעתי ששנים ייקחו עד שאתבגר כדי להתרגש ככה מפולק מלא בריזה, בלוז איטי ולוחש שבסך הכל מפשט את הקונספט של שיר אהבה לרמה הבסיסית ביותר והיפה ביותר ששמעתי מזה זמן רב. אין לי הסבר טוב למה דווקא השיר הזה מעלה בי דמעות כבר מספר חודשים, אבל אם יש נציג מובהק לתקופה הזו, זה הוא.
And it's you.
לפני שבועיים קניתי פסנתר חדש. זה אירוע מאוד משמעותי בחיי שטרם הפנמתי את מלוא המשמעות שלו, אם כי יש ניצנים של הבנה. אני עדיין חושש מלגלות שזה לא המהלך המשמעותי שחיפשתי ארוכות כדי לעשות קפיצת מדרגה עם הנגינה שלי. אחת מנקודות האור העיקריות התגלתה כשהתחלתי בלי לשים לב לנגן את Little Trip to Heaven של טום ווייטס מאלבום הבכורה שלו שאני אוהב כבר שנים רבות. השיר הספציפי הזה מעולם לא בלט לי במיוחד עד שקיבלתי אותו כהמלצה לפלייליסט 'שירי חופה' שאני מתחזק. הצליל הנמרח של הפסנתר שלי התאים טוב לצליל של טום ווייטס ומאז אני נהנה לנגן אותו מאוד. דבר נוסף שקרה בעקבות זה הוא שהתחלתי קצת לשיר עם הנגינה. גם זה אירוע גדול שטרם הפנמתי את מלוא המשמעות שלו.
Stuck by this river
You and I
Underneath a sky that's ever falling down, down, down
Ever falling down
Through the day
As if on an ocean
Waiting here
Always failing to remember why we came, came, came
I wonder why we came
You talk to me
As if from a distance
And I reply
With impressions chosen from another time, time, time
From another time
לקחו כמה חודשים עד ש By This River של בריאן אינו, שהכרתי מהפיצ'ר בסרט Y Tu Mama Tambien, התיישב אליי ככה כמו שהוא יושב עכשיו. כבר אז אהבתי אותו מהרגע הראשון וחשבתי שהוא עיבה ממד רגשי של הסרט שאחרת לא בטוח הייתי שם לב אליו ככה, אבל עכשיו בתקופה זו של שירים חלשים ואיטיים שמפתלים את דרכם לרגשות שלי, אפשר לומר שהוא הכי טוב שאני יכול לקבל. המילים שוברות אותי, אין לי איך לומר את זה אחרת. גם זה שיר שעודד אותי לנגן ולשיר ובכלל הוא מסמל בשבילי הרבה דברים חשובים היום.
You know I'm back today
ג'ון מרטין יודע לגעת בי בצורה משונה, בעיקר דרך כמות השירים הכתובים בגוף שני שהוא כותב. אחרי תקוםה קצרה שבה May You Never ישב אצלי חזק, נפלתי עמוק לתוך שיר שהכרתי בכלל דרך זמרת אחרת – Bridget St. John – שכל כך אהבתי ואז גיליתי שהוא בעצם שיר של ג'ון מרטין. Back To Stay מצליח לתקוף את עצבי הרגש שלי מכל עבר ובמקום מסוים מצליח גם לאזן אותם ולהזכיר לי שרגשות הם בסך הכל רגשות.